top of page
חיפוש

להפוך לסיפור הצלחה

  • לפני 12 שעות
  • זמן קריאה 2 דקות

מה היא 'הצלחה' בשבילך? ולמה זה ממש לא מה שסיפרו לנו?

בואי נדבר על זה.



כולנו רוצים להצליח.

הרי מגיל צעיר מלמדים אותנו מה היא "הצלחה" וכמה היא חשובה:

להצליח בלימודים,

להצליח עם הכישרונות המיוחדים שלנו,

להגיע להישגים "מכובדים"

לנצח בתחרויות

לאסוף כסף בבנק, לקנות קרקעות או בתים,

ליצור קשרים עם אנשים נחשבים

ובשנים האחרונות יותר ויותר - גם להצליח ברשתות החברתיות,

לאסוף עוקבים ולהפוך את ההשפעה שלנו לקריירה.


כל הדברים האלה הם אחלה, אבל הם גם שמים את רובינו בחוויות 'לא מספיק'.

הרי, אם יש 'הצלחה' אז גם יש 'כישלון'

ואף אחד לא רוצה להיות כישלון...


כי מה למדנו על אנשים ש'נכשלים'?

שהם לא מספיק טובים,

שהם לא מספיק שווים,

ובעצם... שאין להם מקום בשבט האנושי שאנחנו.

או שיש להם מקום: אבל הוא בתחתית הפירמידה.


ואולי בעצם זו אחת הבעיות הכי גדולות של האנושות: הפירמידה.

ולא, אני לא מדברת על האילומינטי, אם כי לא סתם הפירמידה / המשולש מייצגים את אחת ה"קונספירציות" הכי גדולות בעולם -

אני מדברת על הפירמידה שבה האדם שם את עצמו מעל כל בעלי החיים,

ולכן - יצר באופן טבעי, גם פירמידה שבה בתוכינו כאנושות, יש כאלה שנמצאים למעלה וכאלה שנמצאים למטה.


כסף הוא אחת הדרכים העיקריות בהם האנושות משמרת את הפירמידה הזו, ומעמיקה את הפיצול בין השכבות שלה. ברגע שיש צורך - אנשים נשארים "מחוייבים" לפירמידה. הרי אם לא יהיה כסף - לא יהיה אוכל, לא יהיה בית, לא יהיו צרכים בסיסיים להישרדות. אז אנשים ממשיכים לעבוד ולהקדיש את חייהם כדי לשרוד, נשארים בתחתית הפירמידה, בשביל שאלה שנמצאים בראש הפירמידה ימשיכו לחיות את החיים ה"מוצלחים" שלהם.


כל ההקדמה הזו כדי לעזור לנו להבין דבר מאוד חשוב:

הצלחה היא לא מה שכסף יכול לקנות.

הצלחה היא לא לצאת מהישרדות.

הצלחה היא גם לא לעלות לראש הפירמידה, כי בעצם העליה הזו - את משמרת את הפירמידה ותמיד יהיו אלה שנמצאים בתחתית שלה.


הצלחה מתוך פרספקטיבה נקבית מודעת, היא היכולת להנות מהרגע הזה במלואו, לחוש את הטוב שיש בכל דבר שסביבך, ולהרגיש את האהבה שבתוכך אל מול כל סיטואציה שקיימת.


כי זה הדבר היחיד שהפירמידה שנכפתה עלינו כאנושות,

לא יכולה לקחת:

את הבחירה שלנו.


בכל רגע נתון אני יכולה לבחור האם אני מאמינה לסיפור לפיו אני "כישלון" אם אין לי את מה שהחברה מגדירה כ"הצלחה"


או שאני זוכרת מי אני באמת: אור. אהבה. ישות אלוהית בתוך עולם דמוי-חלום שכאן כדי לחוות את מי שאני, להתפתח, להתרגש, ליצור יחסים עמוקים ובעיקר: לאהוב.


כשאני זוכרת את הדברים האלה,

הרבה יותר קל להפוך לסיפור הצלחה

כי כל מה שאני זקוקה לו - נמצא בתוכי.

ואת הסיפור שלי - אני מספרת! ולא אנשים אחרים!


אני יודעת, זה לא תמיד מספק את האגו שלנו. הרי כסף קיים, והפירמידה קיימת,

אבל דבר אחד שאני מבינה עם כל צעד בדרך, הוא:

שאם כבר הפירמידה הזו קיימת,

אני מעדיפה לטפס בה מתוך יושרה, מאשר לטפס בה מתוך צורך אגואיסטי.


כל עוד אנחנו משחקות במשחק החיים הזה, עם החוקים שנקבעו עבורנו על ידי אנשים אחרים שהיו עסוקים רק בעצמם - אני בוחרת להיות זו שמשחקת עם חוקים משלה.

אני בוחרת להגדיר הצלחה על פי מה שמשמח אותי,

ולפעול מתוך הרצון להיטיב עם אחרים,

ולעזור לאחרים לטפס ביחד איתי בפירמידה המומצאת הזו.


עד שנמוטט את הפירמידה, ונחזור לנוע מתוך צורה מעגלית, אקולוגית,

שמבינה שתמיד היינו ותמיד נהיה - חלק מרשת, ממעגל אינסופי.


בהצלחה לנו


 
 
 

תגובות


bottom of page